English

פריט 169:

רשימה היסטורית של כ-120 גדולי ירושלים, אדמורי"ם חברי הביד"ץ ונקיי הדעת, חברי כולל 'שומרי החומות' בחתימת ידם. ירושלים, תש"י [1950]

מחיר פתיחה: $100

הערכת מחיר: $300 - $500

המכירה תחל בעוד __ ימים ו __ שעות

עמלת בית המכירות: 22%

מע"מ: על העמלה בלבד

Add to Favorites

Contact Us

רשימה של למעלה מ-120 שמות ראשי וחברי כולל 'שומרי החומות' המאשרים בחתימת ידם קבלת מענק מיוחד לחג מאת הנהלת כולל 'שומרי החומות', מהכוללים הותיקים והמבוססים בעיר הקודש. 

הרשימה נערכה לפני חג הפסח של שנת תש"י -1950 בשנים הראשונות של הקמת המדינה. 

ברשימה שמותיהם וחתימותיהם של גדולי ירושלים ונקיי הדעת שבה, ביניהם הרבנים הגאונים והצדיקים רבי: אברהם אהרן שינברגר יו"ר ועד הכשרות של העדה החרדית, אברהם גוטליב מגדולי חסידי קרלין, אברהם ליב קליין מנהיגה וממייסדי קהילת ישיבת המתמידים, אלי' ראטה איש אמונו וסודו של רבי שלמה מזוויעהל, דוד יונגרייז חבר הביד"ץ, דוד מאיר וייס ממקורבי הרה"ק מבעלזא ובעל התפילה בהיכלו, חיים הערש אייזנבאך, יודל כהן ['וועקער'], האדמורי"ם החשובים לבית טויסיג, ישראל וועלץ מפעסט, ישעי' שינברגר מראשי העדה החרדית, מיכאל הרמן, מנחם זאב שיק אב"ד טוקאי אביו של המוהרא"ש שיק מברסלב, מרדכי אהרן שינברגר מגדולי תלמידי החכמים בירושלים קרתא דשופריא, עקיבא יוסף הולצמן, פנחס לייביש הרצל המשפיע החב"די הנודע ורבה של שכונת בית ישראל, המקובל הפרוש רבי פישל אייזנבאך, צבי ארי' אייכלר, שמחה בונם סופר, ישכר דב גולדשטיין רב שכונת שומרי החומות, שמעון הויזמן מגדולי חסידי קרלין, שמעון קלפוס אב"ד שיכון הרבנים ועוד רבים וגדולים אחרים, ראשי משפחות מפוארות בישראל, מהיושבים ראשונה בירושלים. 

ירושלים תש"י 1950 

[5] דף ניר רשמי. סימני קיפול קלים. מצב כללי טוב מאוד. 

רקע נוסף על שניים מהחתומים במסמך הנ"ל, מתוך סיפור נורא שהתפרסם פעמים רבות במהלך השנים, הועתק מ'בחדרי חרדים': 

לפני קום המדינה, חי בירושלים איש צדיק ושמו רבי שמעון קלפוס זצ"ל.

כשהיה ר' שמעון מזכיר שם ה', היה רועד כולו מפחד. ה'אמן' שלו היה מרעיד את השולחנות סביבו. ר' שמעון, בתפילותיו ואורח חייו, השרה על סובביו אווירת קדושה וטהרה.

את תפילת שחרית היה מתחיל בתפילת הנץ, והיה מסיימה הרבה אחרי שהסתיים המניין האחרון. יהודי צדיק. כפשוטו. יהודי, שבנוסף לכל צרותיו, לא זכה להשאיר אחריו זרע של קיימא.

ר' שמעון, חלה במחלה קשה, ואושפז בבית החולים 'הדסה הר הצופים'. הזמן היה סמוך לחג הפסח. בשל מחלתו, הרופאים אסרו עליו לאכול מצה ולשתות יין.

רבי שמעון לא ידע את נפשו מרוב צער. הוא ברח ממיטתו, כשעליו בגדי בית החולים, ורץ לשטיבלע'ך בית ישראל בכדי לבקש את מהציבור כזית מצה וארבע כוסות יין.

הציבור שהבחין בחולה הלבוש ב'מדי' בית החולים, התחמק. לא ידע מה לעשות עם הבקשה המוזרה.

ההסכם הערטילאי: מצות תמורת דיווח שמימי

אחד המתפללים, רבי מרדכי אהרון שיינברגר, שהיה אז צעיר לימים, הבחין בקשיש המשווע לקיים את המצווה, ואמר לו כי הוא מסכים להעניק לו את מבוקשו, אבל צירף לכך את בקשתו האישית: שיבוא אליו אחרי ה-120 שלו, לספר לו מה הולך שם למעלה.

ר' שמעון נעתר לבקשה וגם קיבל את המצרכים לפסח, שכללו ארבע כוסות יין וכזית מצה.

כעבור כמה שנים השיב ר' שמעון את נשמתו ליוצרה, ועלה לגנזי מרומים.

שבועות ספורים לאחר פטירתו, הגיע ר' שמעון לקיים את הבטחתו, ונגלה לר' מרדכי אהרון בחלומו. בחלום הוא סיפר לו את הדברים הבאים:

בוא ואסביר לך את המושג של 'עליונים למטה ותחתונים למעלה', ומה כוחו של מעשה חסד.

הוא סיפר לו על דמויות ידועות, גדולי עולם, שהלכו לעולמם, ומעמדם למעלה אינו כפי שהיה כאן בעולם הזה, בשל מחסור במעשי צדקה וחסד.

"בשמים המצרך הנחוץ ביותר, הוא צדקה וחסד. ישנם אנשים, שצברו בימי חייהם בעולם הזה, מצוות רבות, של לימוד תורה ומעשים טובים. ובנו לעצמם בתים ובניינים גבוהים. אך לצידם עבירות ומעשים אחרים, יצרו חומות עבות, כאלה אשר בכוחם לחסום את המעבר בין הבניינים והטירות הרוחניות.

וכאן מגיע מקומם של מעשי הצדקה והחסד. כל מעשה צדקה וחסד, מפוצץ ומפרק המחיצות, ומאפשר את המעבר ביניהן. כך שמי שאין לו את אותם מעשים, הריהו נשאר עם הון רוחני ענק, שאין ביכולתו להפיק ממנו דבר – חלילה.

תקפיד לעסוק בחסד, זהו מצרך מאוד מבוקש בהאי עלמא, אמר ר' שמעון..

הבקשה המיוחדת: "תדאג לחליצת אשתי"

לאחר שקיים ר' שמעון את הבטחתו, בגין אותם כוסות יין וכזיית מצה, פנה ר' שמעון לר' מרדכי אהרן שיינברגר, ובקש ממנו טובה ובקשה אישית.

אתה יודע שאשתי זקוקה לחליצה. חליצה הינה תיקון גדול לנפטר. יש לי אח המחוייב בחליצה, אנא ממך תגרום לכך שהוא יעשה לרעייתי חליצה.

"מי הוא אחיך, איפה הוא גר?", שאל ר' מרדכי אהרון בחלום – וקיבל את הכתובת המדויקת.

המשימה לא הייתה קלה, האח לא התרצה בקלות לקיים את הטקס, אך לאחר מאמצים מרובים, הגיעו האח והאלמנה לבית הדין בירושלים, שם נערך המעמד כדת וכדין.