פריט 144:

ספר תורה ספרדי עתיק, שהשתמר במצב טוב מאוד מפרשת 'ויקרא' ואילך. כנראה איטליה או ספרד,...

עמלת בית המכירות: 23%

מע"מ: על העמלה בלבד

Add to Favorites

ספר תורה ספרדי עתיק, שהשתמר במצב טוב מאוד מפרשת 'ויקרא' ואילך. כנראה איטליה או ספרד, בשנת ר' בערך.

ספר תורה עתיק, מתחילת ספר 'ויקרא', כתב יד ספרדי האופייני לתקופה שקדמה לסוף המאה ה-15, בכתיבת יד סופר מומחה, על גבי גוויל המעובד בסיגנון ספרדי קדום. איטליה או ספרד, ככל הנראה לפני גירוש ספרד.

139 עמודות, 42 שורות בעמודה, רוחב עמודה כ-14 ס"מ בממוצע, גובה היריעות כ-58 ס"מ, גובה העמודות כ-41 ס"מ. נכתב ע"י סופר מומחה, כך שנדיר למצוא תיקון עקב טעות סופר.

מאפייני הגוויל והכתב:

א. כל היריעות שלפנינו, מתחילת ספר 'ויקרא' עד לסוף הספר, מקוריות.

ב. הגוויל מעובד בעפצים, בסגנון עיבוד ספרדי קדום.

ג. התפירה המקורית היתה כמו באיטליה (וגם קיים באשכנז – ואולי בספרד?) עד המאה השש עשרה: תפר חיצוני צפוף שמסובב את קצות שתי היריעות כמו ספירלה. בתקופה מאוחרת יותר התפר המקורי נפרם ונעשה תפר עולה ויורד רגיל.

ד. כל ספר מתחיל בראש עמוד.

ה. התאמה מלאה למסורת ספרד בחסרות ויתרות.

ו. הפסקי פרשיות כשיטת הרמב"ם.

ז. התאמה מלאה למסורת ספרד בהפסקי פרשיות (למעט תיקון בסוף פרשת וילך, בתיבות 'ויהי ככלות משה לכתב'. המחיקה והתיקון בפרשת שמיני בתיבות 'וזה לכם הטמא', לכאורה אינם תיקון פרשה).

ח. שיטת כתיבה ספרדית קדומה, בכתב האופייני לתקופה הקודמת לסוף המאה החמש עשרה: מילוי שורה בדרך כלל לא ע"י מתיחת אותיות אלא בהנחת רווח יתר לפני התיבה האחרונה בשורה, ולחילופין הנחת רווח בין פסוקים באמצע השורה. הסמכת אות לחברתה באמצע תיבה ע"י קירבת המושב שלהן ולאו דוקא הראש (כגון נ' עם מושב ארוך ואחריה ו'), ויחד עם זה הקפדה שלא לכתוב אות מעל אות כדעת הרמב"ן (כגון נ' עם מושב ארוך שאחריה י' ולא מעל שטח המושב).

מאפיינים נוספים:

א. ללא ווי עמודים.

ב. מנהג כתיבת ראשי עמודים עם אותיות בי"ה שמ"ו הוא בהתאמה למנהג ספרד: 'שני השעירם', 'מה טבו', 'ואעידה'. ולא כמנהג איטליה : 'שמר ושמעת', 'מוצא שפתיך'.

ג. שירת האזינו 67 שורות כפי הגירסה הישנה בדברי הרמב"ם וכמצוי בספרי תורה קדומים.

ד. אין פרשה נוספת ב'כל חלב'.

ה. א' של 'ויקרא' וכן מ' של 'מוקדה' הם קטנות, אבל י' של 'פינחס' רגילה ולא קטנה כמצוי בס"ת קדומים (רק במאה השש עשרה נפוץ המנהג לעשותה קטנה ע"פ דברי הזוהר שהודפס אז והיה לנחלת הכל).

ו. אותיות רבתי וזעירא מעטות ביותר, ע' ד' בפרשת 'שמע ישראל', ה של הלד' בשירת האזינו.

כ.'דרש דרש' נחלק לסוף עמוד וראש עמוד.

ז. תיבת 'אשדת' בפרשת 'וזאת הברכה', נראה שנכתבה במקור כשתי תיבות.

ח. מחיקה בנוני"ן שלפני ואחרי פרשת 'ויהי בנסע הארן' כפי הנראה מזמן הכתיבה.

ט. אין שום אות ח' עם חטוטרת דר"ת, גם לא בפרשת שמע ישראל.

י. תגי כל אותיות בד"ק חי"ה בדרך כלל בקצה השמאלי של האות.

ללא ספרי בראשית ושמות. היריעות שלפנינו השתמרו במצב טוב מאוד.

שתף את הלוט: