ספר ויקהל משה – דעסוי תנ"ט – מהדורה ראשונה – העותק של קדוש ה' רבינו צבי הירש "משרת" מרימנוב זי"ע – חתימת יד קדשו
מגנזי אוצר ספריו של הרה"ק רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה, בן הס"ק מרוז'ין – חותמות יורשיו האחים הקדושים ה"אור ישראל" מסדיגורה וה"פחד יצחק" מבאיאן
ספר עמוק בקבלת האר"י על פי קבלת מהר"י סרוג, מאת המקובל רבי משה גרף מפראג. דעסוי, [תנ"ט 1698]. מהדורה ראשונה.
בדף השער חתימתו המוכרת של הרה"ק רבי צבי הירש "משרת" מרימנוב: "צבי".
בדף המגן הקדמי רישום בעלות (בכתיבה ילדותית): "זה הספר שייך לה"ה הרבני החסיד הירא ד' מו"ה צבי הריש [!] מרמינאב – הק' משה לייב".
בדף השער חותמות של האחים הקדושים האדמו"רים ה"אור ישראל" מסדיגורא וה"פחד יצחק" מבאיאן: "יצחק פרידמאן" ו"ישראל פרידמאן".
רישום בעלות נוסף בדף המגן הקדמי: "יוסף בעריש".
ידוע שלאחר פטירת הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב, אשתו הרבנית הצדקנית מלכה נישאה בשנית לס"ק רבינו ישראל מרוז'ין זי"ע. מסתבר מאד שבנישואיה הביאה עמה את אוצר ספריו של בעלה הקדוש זי"ע, וממנו עברו ספריו לרשותו של בנו הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא, וממנו עבר לידי בניו הקדושים.
הרה"ק קדוש ה' רבינו צבי הירש הכהן "משרת" מרימנוב (תקל"ח-תר"ז), מגדולי הצדיקים המפורסמים, איש אלוקים קדוש ובעל מופת, תלמידו המובהק וממלא מקומו של הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זי"ע.
רבי צבי הירש התייתם מהוריו בילדותו, ולאחר מספר שנים בהן הועסק כשוליה של חייטים, פגש את הרה"ק רבי אברהם משה מפשוורעסק, ומשדבק בו זנח את ענייני העולם הזה, והשתקע כולו בתורה ועבודת ה'. לאחר מכן נסע לפרישטיק, לבית מדרשו של הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זי"ע. שם התדבק ברבו הקדוש בכל להט נפשו, וידו לא משה מתוך ידו. מסופר על תחילת התקרבותו לרבי מנחם מנדל מרימנוב, שלילה אחד כשהציע את מיטת רבו, כשקם רבו בבוקר, שאל מי הציע את מיטתי, ואמר: "מי שהציע המיטה בלילה יציע גם להבא". מאז הפך רבי צבי הירש למשרתו ועוזרו, והיה יד ימינו בכל ענייניו. מכאן שמו וכינויו שדבק בו כל ימיו "רבי צבי הירש – משרת". הרה"ק ה"דברי שמואל" מסלונים אמר עליו: "מתוך שימושו של הצדיק עלה ונתעלה כשרפי מעלה" (בית דלי, מהדו' תשס"ט, עמ' י'). לפני פטירתו ציוה רבי מנחם מנדל מרימנוב לתלמידיו שלאחר פטירתו יקבלו את תלמידו משרתו רבי צבי הירש לרב מובהק, ולא את בנו רבי נתן ליב (שגם הוא היה צדיק מפורסם). לאחר פטירת רבו בשנת תקע"ה נסע רבי צבי הירש להסתופף בצל האדמו"ר הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ, ורק לאחר פטירתו של רבי נפתלי בשנת תקפ"ז החל להנהיג את עדתו ברמה.
הרה"ק רבי צבי הירש נודע כעובד ה' במסירות נפש בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, כבעל מדרגות עליונות, וכבעל רוח הקודש ופועל ישועות. היה מפורסם בעיקר בתפילותיו הנלהבות שהיו בהתפשטות הגשמיות, בכלות הנפש ובקול אדיר וחזק שנשמע עד למרחוק. סיפורים רבים מסופרים על גודל דבקותו הגדולה בשעת התפילה, על כי באותה שעה היה חסר כל תחושה. היה מפורסם כבעל צדקה גדול, עד שלעתים נותר בעל-חוב מהלוואות שלווה לצורכי צדקה. כמו כן, התפרסם בכח ברכותיו שפעל על ידן ישועות. רבי צבי הירש היה כהן והאמין בכח ברכותיו, ופעם אמר על עצמו בעיניים זולגות דמעות:
"אני מוטרד כל היום לברך את ישראל באהבה" (מבשר טוב, קמלהאר).
רבים מגדולי החסידות נסעו להסתופף בצילו, לחזות בעבודתו ולשמוע את תורתו, ודבקו בו בלב ונפש. בהם היו האדמו"רים בעל ה"דברי חיים" מצאנז ובנו רבי יחזקאל משינווא, רבי אליעזר מדז'יקוב, רבי אשר ישעיה מרופשיץ ו"השרף" רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלניצא. ה"סבא קדישא" רבי ישראל מרוז'ין, שהיה מחותנו של רבי צבי הירש, אמר ל"שרף" ממוגלניצא: "שיסע אליו, על מנת שיסתכל היטב בתואר פניו הק',
וידע בנפשו כי ראה פני השכינה" (בארת המים). בניו של הס"ק מרוז'ין הגדירוהו כ"צדיק יסוד עולם". הרה"ק רבי מאיר מפרימשלן כינהו "אברהם אבינו של דורנו". תלמידו הרה"ק רבי יחזקאל משיניווא העיד ששמע ממנו "שאינו אומר תורה רק מה שנותנים לו מן השמים לתוך פיו". מסופר שבשעת פטירתו נראה עמוד אש על ביתו שהאיר על כל הכפרים בסביבה, עד שלתושבי הכפרים היה נראה מרחוק שרימנוב עולה בלהבות, וכך ניצב עמוד האש עד לאחר קבורתו (בסמוך לקבר רבו).
הרב הקדוש רבי יצחק פרידמן, ה'פחד יצחק' אבי שושלת הקודש באיאן [תר"י-תרע"ז] בנו של הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורה ונכדו של עטרת תפארת ישראל הרה"ק מרוז'ין. נולד ביום הדין 'ראש השנה' בשל כך נקרא 'יצחק' ומשום כך כונה 'פחד יצחק'. כל מי שהסתובב במחיצתו חש במורא שמים וקיבל הרהור תשובה עילאה. צדיק נשגב ונורא. אביר המלכות אשר קיבל בירושה את נשיאות כולל וואהלין. בניו אחריו הרה"ק מבאיאן טשרנוביץ, באיאן לייפציג, באיאן למברג, באיאן ניו יורק.
הרב הקדוש האור ישראל מסאדיגורה [תרי"ב-תרס"ז] בן הרב הקדוש מרנא רבי אברהם יעקב (הראשון) מסאדיגורה בנו ממשיכו של מרן עטרת קדושת תפארת ישראל מרוז'ין. היה נכדו הראשון של מרן מרוז'ין, אשר שנקרא על שמו, ולימים אף מילא מקומו בכהנו בעיר תהילה סאדיגורה. המשיך מקום אבותיו הקדושים, בחצר קדשם. נודע למשגב ונערץ בהילולי אראלי תרשישים.
[4], ה-יד; נח דף. 19 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש בכל דפי הספר. קרעים בדף לב, ללא פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.