שני עמודים גדולים בכתב-יד קדשו של שר התורה ועמוד ההוראה הגאון הקדוש מבוטשאטש, בעל "דעת קדושים" ו"אשל אברהם" – בדף מובא חידוש בשם הרה"ק ה"אוהב ישראל" מאפטא: "שמעתי בשם הרב החסיד הג' המפורסם מ' אברהם יושע העשל יצ"ו מק"ק מעזבוז יצ"ו" – בוטשאטש, בין השנים תקע"ו-תקפ"ה – חידושי אגדה בענייני תפלה – לא נדפסו
בדף שלפנינו מוזכר חידוש מחמיו "ממו"ח זללה"ה", בעל "נטע שעשועים"
הדף שלפנינו נכתב בתקופת שבתו בבוטשאטש לאחר שנת תקע"ד, בה החל לכהן כאב"ד בוטשאטש לאחר פטירת חמיו (בשבט תקע"ד). מכך שמזכיר את ה"אוהב ישראל" שמתגורר במעזבוז, ובברכת החיים, נראה שנכתב בין השנים תקע"ו-תקפ"ה.
הגאון הקדוש רבינו אברהם דוד ווארמאן אב"ד בוטשאטש (תקל"א-תר"א) היה חתנו של הגה"ק רבי צבי הירש קרא אב"ד בוטשאטש מחבר שו"ת "נטע שעשועים". בשנת תקנ"א, בהיותו בן עשרים, התמנה לאב"ד יזלוביץ. בשנת תקע"ד, לאחר פטירת חמיו החל לכהן כאב"ד בבוטשאטש, ועל שמה נודע לדורות עולם בשם "הרב מבוטשאטש". רבינו היה ספרא רבה והרבה לכתוב כל ימיו חידושים עמוקים ומופלגים בהלכה ואגדה בכל מקצועות התורה. רק חלק מכתביו ראו אור בדפוס. ספריו המפורסמים ביותר בהלכה הם "דעת קדושים", ג' חלקים, על יורה דעה, "אשל אברהם" על אורח חיים, "עזר מקודש" על אבן העזר ו"כסף הקדשים" על חושן משפט – ספרים שאינם יורדים זה דורות משולחנם של בעלי הוראה, ושמעתתיה מתבדרן בפומיה. חלקם נדפסו בתוך כרכי השלחן ערוך. ראשית הכרותו עם דרך החסידות הייתה בימי נעוריו כשקיבל תורה מהרה"ק בעל "צמח ה' לצבי" ומהרה"ק בעל "באר מים חיים". בתקופת שבתו ביזלוביץ התדבק בהרה"ק מברדיטשוב ובהרה"ק רבי משה ליב מסאסוב, ושתה בצמא את תורתם, והרבה שמועות שקיבל מהם מוזכרים בספריו.
מאידך, לא ידוע על שמועות של הרה"ק מאפטא שמביאם בספריו, ואם כן לפנינו תגלית מעניינת.
גדולי דורו הפליאו בשבחו על רום גאונותו וקדושתו. הגה"ק רבי אריה יהודה ליב מאוזורוב כתב עליו (לרב שרצה לחלוק על הכרעת רבינו בהלכות טרפות): "כל גאוני וגדולי הדור שהיו בזמנו, כגון הגאון מליסא בעל חוות דעת ז"ל, והגאון מלבוב בעל ישועות יעקב ז"ל היו נכנעים לפניו ומכבדים אותו במאוד…
היה מפורסם לגאון גדול וקדוש בדורו לכן מהראוי לסמוך עליו בפשיטות בלי שום פקפוק ולהכשיר". החוות דעת מליסא כותב עליו בהיותו בגיל 18: "הבקי בכל הש"ס". מסופר שהרה"ק רבי מאיר מפרימשלאן בעברו ביזלוביץ, אמר: "קדושת הרב הצדיק רבי אברהם דוד נכרת ברחובות קריה". וכשאמרו להגה"ק משינאווא שרבינו לעתים מכריע בפסקיו כנגד דעות ראשונים, נענה ואמר: "הוא רשאי, כי עליו אפשר לומר
רב תנא הוא ופליג". הגרי"ש נתנזון בעל "שואל ומשיב" כתב עליו בהסכמתו ל"דעת קדושים":
"הגאון החריף ובקי וצדיק נשגב, קדושתו ותורתו מלא עולם… ראיתי בעת פתחו את פיו הקדוש וחורז מתורה לנביאים וכתובים, ולמדרש וילקוט וספרי קבלה, והיה כולל אותם ביחד".
הגה"ק מבוטשאטש חיבב מאד מאד את כתבי קדשו והם היו בבת עינו ממש. מסופר שפעם בשבת פרצה שרפה בבוטשאטש ורבים מבתיה היו למאכולת אש, ביניהם ביתו של רבינו. כל אותה השבת היה רבינו הגה"ק בעגמת נפש רבה כי חשב שמן הסתם עלה באש הארגז בו היו מונחים כל כתבי יד קדשו. אך בחסד ה' עליו במשך השבת הוחזר לו ארגז הכתבים על ידי אחד מתושבי בוטשאטש. כשהציץ רבינו בארגז השתומם לראות את גודל הנס שבעוד שספריו היקרים היו למאכולת אש, הרי שבכתביו לא שלטה השרפה אף במקצת. בעודו ממשמש בכתביו הקדושים ראה הוא ביניהם מכתב בכתב-יד קדשו של רבו המובהק הגה"ק רבי משה ליב מסאסוב, על כך אמר רבינו בענוותנותו הרבה שכתביו זכו להינצל מהשרפה בזכות המכתב הקדוש של רבו שהיה טמון ביניהם (עיר ומלואה, ש"י עגנון, עמ' 555, וראה בקיצור בעשר קדושות, עשר צחצחות, מהדורת ירושלים תשס"א, עמ' סח-סט).
' d='M0 0h21v15H0z'/%3E%3Cpath d='M0 0h21v1H0V0zm0 2h21v1H0V2zm0 2h21v1H0V4zm0 2h21v1H0V6zm0 2h21v1H0V8zm0 2h21v1H0v-1zm0 2h21v1H0v-1zm0 2h21v1H0v-1z' fill='url(%23b)'/%3E%3Cpath fill='url(%23c)' d='M0 0h9v7H0z'/%3E%3Cpath d='M1.5 2a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm-5 1a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm1 1a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm-2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm-2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm-2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm1 1a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm1 1a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm-2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm-2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1zm-2 0a.5.5 0 110-1 .5.5 0 010 1z' fill='url(%23a)'/%3E%3C/g%3E%3C/svg%3E){kind=small}
