פריט 94:

תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ווילנא תרפ"ב – מאות הגהות ארוכות חריפות וביקורתיות בכתב-ידו של הגאון...

עמלת בית המכירות: 23%

מע"מ: על העמלה בלבד

Add to Favorites

תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ווילנא תרפ"ב – מאות הגהות ארוכות חריפות וביקורתיות בכתב-ידו של הגאון רבי רפאל גורדון אב"ד וואשלקאוו, בעל "נחל עדן" – ההגהות לא נדפסו

בין דפי הירושלמי שלפנינו כתובות מאות הגהות ארוכות למדניות. בהגהות ניכרת בקיאותו האדירה של הכותב בשני התלמודים, ובעיקר ניכרת גאונותו המיוחדת בדברי הירושלמי. בחלק מההגהות ישנן הברקות ודברי ביקורת חדים. ההגהות אינן רק על דברי הירושלמי ומפרשיו, אלא גם, ובעיקר, על כל פרקי המבוא הארוכים של המו"ל של דפוס ראם (שפ"ן הסופר). בהגהות אלו נראית בקיאותו האדירה בכל הקשור לדברי הימים, שמות התנאים והאמוראים, ומידע ביבליוגרפי יקר ערך.

בסוף אחת מהגהותיו הארוכות לפרקי המבוא (עמ' 12) הוא חותם את שמו: "מאתי רפאל גארדאן מחבר ספר נחל עדן".

הכותב מרבה להביא בעשרות מהגהותיו את דברי "רבינו הגר"א ז"ל". בדף סו/1 מופיעה הגהה ארוכה על דברי ירושלמי מוקשים בעניין תפילין, שע"פ גירסת הגר"א שם אין שום קושיא, ומסיים: "ובחנם גמגמו ונתלבטו בזה כל המפרשים, ובספר משבי"ח [=משבי"ח על ירושלמי ברכות, סט לואיס, תר"פ], ובמה שפי' בזה הרב הג' ר' ירוחם דיסקין יעו"ש". בדפי ההקדמה לביאור הגר"א כותב רבי רפאל ברמז: "אנחנו יודעים הטעם שלא הדפיסו מדפיסי זיטאמיר את ביאור רבינו הגדול הגר"א ז"ל, וד"ל". בכך רומז על מידע שהיה בידיו. כמו"כ מספר בהגהתו שם על דברי שבח גדולים שכתב רבי אברהם בן הגר"א בשבח הפירוש על ירושלמי זרעים במכתבו אל הגאון רעק"א: "גם הרב הגאון וכו' מוהר"ר אברהם ז"ל בנו של רבינו הגר"א ז"ל מפאר מאוד את פי' הגר"א ז"ל לסדר זרעים ירושלמי, וכן במכתבו להגאון ר' עקיבא איגר ז"ל […] מר"ח אלול תקנ"ט מפאר מאוד מאוד לפניו את פי' רבינו הגדול הגר"א ז"ל לסדר זרעים ירושלמי… ". באחת מהגהותיו אף מציין לדברי הגר"א שראה בכתב-יד.

ר' רפאל מרבה להתקיף את "המאסף" – ר' שמואל שרגא פייגנזון [=שפן הסופר] העורך המו"ל של מהדורת הירושלמי שלפנינו, בפרקי מבואותיו והקדמותיו. במדור השמטות מהירושלמי מתקיף את שפ"ן הסופר שדבריו "מביא לידי גיחוך על המבקרים שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם בתכלית הדבר, רק רואים הענ[י]נים בהשקפה שטחית ללא עמקות".

הגאון הגדול רבי רפאל גורדון אב"ד וואשלקאוו (תר"ז/תר"ח-תרצ"א) ומרבני ביאליסטוק, נודע מגיל צעיר ביותר כעילוי ובקי עצום בשני התלמודים ובמדרשי חז"ל. זכרונו היה יוצא דופן. נודע בעיקר על שם ספרו "נחל עדן" (ווילנא תרנ"ז) שעל ידו יצא טיבו בעולם כמבקר חריף וכגאון בכל הקשור לירושלמי, ולדברי הימים מתקופת חז"ל, ובמיוחד בכל הקשור לחכמת התכונה. הגאון רבי שלמה הכהן, המו"ץ הנודע מווילנא, כותב לו בהסכמתו: "הוא בקי בכולא תלמודא בבלי וירושלמי ומדרשי חז"ל בתכלית הבקיאות חרותים על לוח לבו ומונחים על זכרונו, ונבהלתי מראות לאיש רך בשנים כמוהו שיהיה אב בחכמה ומלא על כל גדותיו בדברי הש"ס ופוסקים… ". בנוסף לספרו זה נדפסו הגהותיו על הירושלמי בחלק מהכרכים של מהדורת ווילנא, וכן נדפסו בקבצים שונים הגהות שהרבה לכתוב בשולי הגליון בספריו, רובם קשורים לירושלמי או לדברי הגר"א. מאות ההגהות שלפנינו, העוסקות בדברי הירושלמי והגר"א – לא נדפסו.

[4], [24] עמודים; סח דף; 28 עמודים. 1 דף; 29-40; 49-111, [1] עמ'. 40 ס"מ. מצב טוב.

האם השתתף רבי רפאל גורדון בזיוף "ירושלמי קדשים" ?

ידועה ומפורסמת פרשת זיוף ירושלמי קדשים ע"י שלמה פרידלנדר בשנים תרס"ו-תרע"ג. לא כאן המקום להאריך בעניינה. הנוגע לענייננו הוא שרבי רפאל היה מגדולי הלוחמים להגנת הירושלמי המזוייף. בשנת תר"ע, בעתון "מחזיקי הדת" (גל' 19 בפברואר 1909), כתב רבי רפאל מאמר הגנה חריף בעד הירושלמי המזוייף. על מאמר זה השיב הגאון המפורסם רבי מאיר דן פלוצקי, בעל "כלי חמדה" בקונטרסו הנודע "שאלו שלום ירושלים" (בילגורייא תר"ע), בו מוכיח בטענות הגיוניות את דבר הזיוף. כתשובה לקונטרס זה הגיב הזייפן בקונטרס מחוצף משלו בשם "חרב נוקמת" (נדפס בשם בדוי) ובסופו הדפיס קונטרס בשם "כליא אורב" מאת רבי רפאל, בו כותב בשפה חריפה ביותר נגד רמ"ד פלוצקי.

לאור הגנתו התקיפה של רבי רפאל התעורר החשד אצל רמ"ד שמא רבי רפאל גם השתתף בזיוף הירושלמי, אך מאידך באותו קטע הוא כותב על בקיאותו הגדולה, וכך כותב רמ"ד: "מוכרח הנני להגיד את אשר עם לבבי… כי הרב מווישולקאוו הוא חבר לאיש משחית ובעזרתו, שהוא באמת מצוין ברוח זכרון נפלא כאשר חקרתי ודרשתי אחריו ואחרי מהותו בכל העניינים" (שאלו שלום ירושלים, עמ' 100). לאחרונה התעורר החוקר הרב אביעד ברטוב לעורר שוב חשד זה, אך מכיוון אחר. לדבריו, בהגהותיו המודפסות של רבי רפאל לירושלמי על מסכת מגילה הוא מצטט כמה פעמים את דברי הירושלמי למסכת מנחות. הכרך על מנחות לא נדפס בסופו של דבר, והעתקה ממנו השתמרה בארכיונו של הרב אריה ליב פוידרוב. הציטוטים שציטט רבי רפאל בהגהותיו הנ"ל מהירושלמי על מנחות (שלא נדפס) תואמים להפליא את ההעתקה שהשתמרה אצל הרב אריה ליב פוידרוב מילה במילה. אין לדעת אם שניהם העתיקו מפרידלנדר, או שכתב ידו של רבי רפאל היה המקור בעצמו כחשדו של רמ"ד פלוצקי.

בפרקי המבוא בירושלמי שלפנינו מאת שפ"ן הסופ"ר, בכל מקום שהוא דן בענייני הירושלמי של קדשים וטהרות, אם התחבר מעיקרו או לא, הרי שרבי רפאל מרבה להעיר בשולי הגליון שלפנינו בבקיאות עצומה, כולל גם הקטע בו דן במישרים על אמינותו של הירושלמי על קדשים.

יתכן והעיון במאות ההגהות שלפנינו יסייע להסיר את הלוט מעל התעלומה.

שתף את הלוט: