מסמך היסטורי המתעד את מאבק רבני גרמניה ברפורמים; מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יעקב עטלינגער ה'ערוך לנר'. אלטונא, תרט"ו (1854).
"ואקו' שיהי' כפי רצונו הטהור ורצון מריעיו העומדים לימינו לחזק בדקי בית ד' אשר פרצו הזדים במעלם אשר מעלו בד' ובתורתו"; מכתב מאת רבי יעקב אטלינגר, אל רבי ברוך יצחק לפשיץ אב"ד שווערון. אלטונא, תרט"ו (1854).
[1] דף, כתוב בשני צדיו, [31] שורות, 32 ס"מ, עברית ויהודית-אשכנזית, בכתב ידו וחתימתו של בעל ה'ערוך לנר'. המכתב נכתב בחצי מהגליון, כאשר בגז החצי השני מופיעים פרטי השולח והנמען, חותמת שעווה וחותמות הדואר.
רבי יעקב יוקב עטלינגער (תקנ"ח – תרל"ב, 1798 – 1871) – מגדולי רבני אשכנז בדורו. למד אצל גדולי רבני אשכנז כדוגמת רבי אשר בן השאגת אריה, רבי אברהם בינג, ורבי אברהם בנימין זאב המבורג (בעל שער זקנים). רבי יעקב היה מן הרבנים האורטודוקסיים הראשונים שהיו בעלי רקע אקדמי בהיותו תלמיד אוניברסיטת ווירצבורג. שימש ברבנות קהילות רבות באשכנז. והיה מגדולי הלוחמים בתנועת הרפורמה שקמה בימיו בגרמניה. מגדולי תלמידיו בישיבות שהקים היו הרש"ר הירש ורבי עזריאל הילדיסהיימר.
רבי ברוך יצחק לפשיץ (תקע"ב-תרל"ח, 1812-1877) – אב"ד עיר לנדסברג ורב 'הדוכסות הגדולה מעקלנבורג-שווערין', בעל 'מסגרת זהב' על המשניות, וחיבורים נוספים, בנו של רבי ישראל ליפשיץ בעל 'תפארת ישראל'. הדפיס את ספרו של אביו והוסיף בו הגהות רבות מחידושיו. רבי ברוך יצחק נודע במלחמתו לביטול את השינויים שהנהיגו הרפורמים ולהעמדת הדת על תילה. לאחר שנרדף בידי המדינה והרפורמים, פרש מהרבנות ועבר להמבורג, שם העמיד תלמידים רבים והרביץ תורה בשיעורים ובדרשות. לעת זקנותו עבר לברלין, ושם הובא למנוחות.
סימני קיפול וקרעים לאורך חלק מקווי הקיפול, כתמים, פגם בצד הדף שאפשר את פתיחת המכתב ללא שבירת חותם השעווה, מצב טוב.