כתב היתר שחיטה מאת השו"ב רבי דוב בער לרבי ישעיה הלוי הורוויץ, עם אישור מאת הגאון הצדיק רבי שמואל לוריא. צפת, תרע"ז [1916].
אישור מאת רבי שמואל לוריא מצפת, על היתר שחיטה שנתן השו"ב רבי דוב בער, לרבי ישעיה הלוי הורוויץ. צפת, תרע"ז [1916].
[1] דף, כפול, עם חתימת השו"ב רבי דובער ב"ר אברהם זאב.
רבי שמואל לוריא הוסיף וכתב: "דא חתימת יד הרבני המופלג השו"ב הישיש המפורסם נ"י מו"ה דוב בער שו"ב ונאמן הוא בעדותו על הרה"ג נ"י מו"ה ישעי' הורוויץ נ"י הנז' לסמוך על כל הא דכתיב ומפורש לעיל. ואשרתי וקיימתי כדחזי". לאחר שורות אלו חתם רבי שמואל לוריא בכתב ידו ובחותמו: "שמואל לוריא רב ודומ"ץ לעדת זיבינבירגין וסילאדי".
הגאון הצדיק רבי שמואל לוריא (תר"ל-תש"ו) – בן הרה"צ רבי אהרן יוסף (הראשון). כיהן כדיין בדעעש ועלה לארץ ישראל והיה מגאוני וצדיקי צפת, ומגדולי חסידי ה'כנסת יחזקאל'. נודע בקדושתו וטהרתו שהיה בעניינים אלו מיחידי סגולה. מסופר עליו שרוב שנותיו היה הולך לציוני הצדיקים שבצפת כדי להתפלל על כל ה"קוויטלאך" הרבים שהיה מקבל ממעריציו בארץ ובחו"ל. אך בשנותיו האחרונות אמר שאין בכוחותיו ללכת לקברי הצדיקים, ובמקום זאת הוא מבקש ומתפלל ב"מקומות הקדושים" שבביתו, על יד מטתו ועל יד שלחנו שקידשם כל ימיו בקדושה עליונה. כתב כל ימיו חידושי תורה ותשובות רבים בהלכה. שרידים מהם נדפסו בספרים "אני לדודי" ו"לאורי שמואל".
רבי ישעיה ב"ר אשר יחזקאל הלוי הורוויץ (תרמ"ג-תשל"ח) – רב בצפת, אשר היגר בשנת תרפ"ב לארה"ב ולקנדה, וכיהן כרב בעיר וויניפג. בשנת תשי"ג חזר לארץ ישראל. מחבר הספר 'עדן ציון' על המקומות הקדושים בארץ ישראל. בנו, אשר יחזקאל הלוי, הפליג לארץ ישראל בשנת תרצ"ט, בהיותו נער בן 17, על מנת להתגייס להגנה, אך ספינתו אבדה בדרך ועקבותיו אבדו.
סימני קיפול, כתמי קלים, מצב טוב.